מיומה או שרירן (Fibroid) הוא הגידול השפיר השני בשכיחותו בגוף האישה לאחר שומה (Mole). גילאי היארעות (ההסתברות לחלות במחלה) השרירנים הם בשיאם בעשור החמישי לחיים סביב גיל המנפאוזה (בלות) ומגיעה עד כ-50% בנשים בגילאי ה-50.
בנשים ממוצא אפריקאי היארעות השרירנים אף גבוהה יותר ויכולה להגיע עד 80% בגיל 50. ידוע כיום כי מעבר לתורשה ברורה ביצירת השרירנים ושכיחותם, להורמון המין הנקבי האסטרוגן תפקיד חשוב בהופעת ושיגשוג השרירנים. נשים בעלות משקל עודף, או שנחשפו לכמויות גבוהות של הורמונים בטיפולי פוריות עלולות לפתח שרירנים סימפטומטיים.
עם הופעת תסמיני גיל המעבר, ברוב הנשים יש תקופה של גדילת יתר של השרירנים, ככל הנראה מרגישות יתר ברקמת השרירנים לקולטני האסטרוגן, שעולה טבעית ברמתו לפני התחלת הירידה בגיל המעבר. ואכן לאחר כשנה מתחילת התסמינים והעדר הוסת, מתחיל תהליך של התכווצות השרירנים.
נשים אשר סובלות מדימומים כבדים וממושכים, או תסמיני נפיחות, תפיחות בבטן או לחץ על איברים סמוכים כגון שלפוחית השתן או המעי, או כאבי אגן כרוניים המתגברים בעת הוסת, הביוץ או במגע מיני – יהנו מ"תור הזהב" כאשר השרירנים יתחילו תהליך טבעי של התכווצות והתכנסות, והתסמינים יחלו להשתפר בהדרגה. (לרשימה התסמינים של מיומות)
השרירנים אינם נעלמים, אך עקב ירידה ברמות האסטרוגן המופרשות באופן טבעי מהשחלות יש זרימת דם מופחתת לרקמת השרירן ומתחיל תהליך של עצירת הגדילה ואף נסיגה מסוימת בגודלם של השרירנים. עבור נשים הסובלות בעיקר מדימומים כתסמין עיקרי, זהו מעין "חוף מבטחים" קליני שכן עם הפסקות הדימום הוסתי יפסקו הדימומים הכבדים עקב נוכחות השרירן, תסמיני האנמיה ישתפרו ויעלמו בהדרגה (בהנחה שמקורם הוא השרירן), והאישה תחוש הטבה קלינית ניכרת.
לגבי תסמיני לחץ, נפיחות בבטן ולחץ על איברים סמוכים הרי שהקליניקה היא אינדיווידואלית: אצל חלק מהנשים יהיה שיפור ולא יהיה צורך בטיפול נוסף ואצל אחרות יהיה צורך בהמשך טיפול. חשוב לוודא שאין פגיעה בתיפקוד הכליות וללודא הן ע"י בדיקות דם לבתיפקוד הכיליה ואולטרסאונד מכוון לכליות לוודא שאין פגיעה כילייתית כתוצאה מלחץ השרירן על מערכת השתן.
נשים המקבלות טיפולים הורמונליים לטפל בתסמיני גיל המעבר ואשר להם שרירנים, עלולות לסבול מהמשך תסמיני הדימום הלחץ והכאבים האגניים בעת המנפאוזה.
אצל חלק מהנשים שהדימום פסק לחלוטין עלולים להתחדש דימומים, ואצל חלק מהנשים יש צמיחה פתאומי של השרירן למרות גיל המעבר.
יש גם נשים שאינן מקבלות טיפול הורמונלי והשרירן עלול אצלהן לגדול עצמונית, בנשים אילו יש לבצע בירור מדויק הכולל אולטרסאונד וגינלי עם זרימות דם (דופלר) ואולי אך לשקול MRI עם הזרקת חומר ניגודי (גדוליניום) על מנת לאתר את השרירנים החשודים שבהם מופיע תהליך נמקי. נמק המופיע בשרירן מעלה חשד לקיום תהליך ממאיר בשרירן ויש להסירו בהקדם האפשרי.
שאלה נפוצה היא האם מיומות יכולות להתפתח לגידולים ממאירים בגיל המעבר. זהו תהליך נדיר יחסית המתרחש בכ-1/300 נשים אשר להן שרירנים בגיל המנפאוזה. מכיוון שאין סמן בבדיקת דם או בבדיקה קלינית, למעט רמזים הניתנים מבדיקת אולטרסאונד או MRI , האבחנה קשה במיוחד, ויש המלצה לשקול כריתת הרחם במקרים שבהם שרירנים מתחילים לגדול במנפאוזה, ובפרט אילו הגורמים לדימומים למרות גיל המנפאוזה.
לרוב הטיפול הוא הפסקת טיפול הורמונלי אם ניתן ומעקב, אם למרות זאת השרירן ממשיך לגדול או לגרום לדימום או לחצים יש לשקול הסרת הרחם בכדי להקטין הסיכון להתמרה ממארת של השרירן. מכיוון ושרירן הגדל בקצב מהיר במנפאוזה ו/או המדגים סימני נמק בבדיקת אולטרסאונד או MRI רצוי לבצע הסרת הרחם בשלמותו בכדי לוודא כי אין גידול ממאיר בשרירן. מומלץ להמנע מניתוח הסרת שרירן בלפרוסקופיה בגיל המעבר מהחשש לפיזור גידול בעת כתישת הממצא לצורך הסרת השרירן, וההמלצה היא להסיר את הרחם בשלמותו בגישה לפרוסקופית או הגישה הפתוחה. לקריאה נוספת על מיומות או לפרוסקופיה
"חבל שלא שמעתי עליך קודם, זה היה חוסך ממני הרבה עגמת נפש וכאבים רבים"
לצפייה במכתב"תודה על הליווי לאורך כל הדרך, במיומנות ובמקצועיות נפלאה
לצפייה במכתב"המשך להיות רופא מיוחד, רופא שכמותו אין עוד אחד"
לצפייה במכתב
